Romains 4:9-17

9‏ וּבְכֵן הָאִשּׁוּר הַזֶּה הַעַל־הַמִּילָה הוּא אוֹ־גַם עַל־הָעָרְלָה הֲלֹא אָמַרְנוּ כִּי לְאַבְרָהָם נֶחְשְׁבָה אֱמוּנָתוֹ לִצְדָקָה׃

10‏ וְאֵימָתַי נֶחְשְׁבָה־לּוֹ בִּהְיוֹתוֹ נִמּוֹל אוֹ בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל הֵן לֹא בִּהְיוֹתוֹ נִמּוֹל כִּי אִם בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל׃

11‏ וְאוֹת הַמִּילָה נִתַּן לוֹ לְחוֹתַם צִדְקַת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ וְהוּא עָרֵל לִהְיוֹת לְאָב לְכָל־אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ וְהֵם עֲרֵלִים לְמַעַן תֵּחָשֵׁב הַצְּדָקָה אַף־לָהֶם׃

12‏ וְלִהְיוֹת לְאָב גַּם־לַמּוּלִים אַךְ־לֹא לַאֲשֶׁר אֵינָם אֶלָּא נִמּוֹלִים כִּי אִם־גַּם־הֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה־לּוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל׃

13‏ כִּי לֹא עַל־יְדֵי תוֹרָה הָיְתָה הַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם אוֹ לְזַרְעוֹ לִהְיוֹת יֹרֵשׁ הָעוֹלָם כִּי אִם־עַל־יְדֵי צִדְקַת הָאֱמוּנָה׃

14‏ כִּי אִלּוּ הָיְתָה הַיְרֻשָּׁה לִבְנֵי־הַתּוֹרָה הָאֱמוּנָה תִּהְיֶה לָרִיק וְהַהַבְטָחָה בְּטֵלָה׃

15‏ יַעַן אֲשֶׁר הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בְּאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה׃

16‏ עַל־כֵּן מֵאֱמוּנָה לְמַעַן תִּהְיֶה לְפִי־חֶסֶד בַּעֲבוּר אֲשֶׁר תִּכּוֹן הַהַבְטָחָה לְכָל הַזָּרַע לֹא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ׃

17‏ כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין כִּי נֶגֶד פָּנָיו אֱלֹהִים הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא לְמַה־שֶּׁלֹא־הָיָה כְּמוֹ הוֶֹה׃