Romains 7:5-17

5‏ כִּי בְּעֵת הֱיוֹתֵנוּ בַבָּשָׂר תְּשׁוּקוֹת הַחֲטָאִים אֲשֶׁר הִתְעוֹרֲרוּ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הָיוּ פֹעֲלוֹת בְּאֵבָרֵינוּ לַעֲשׂוֹת פְּרִי לַמָּוֶת׃

6‏ אֲבָל עַתָּה פְּטוּרִים אֲנַחְנוּ מִן־הַתּוֹרָה כִּי מַתְנוּ לַאֲשֶׁר הָיִינוּ זְקוּקִים לוֹ לְמַעַן נַעֲבֹד מֵעַתָּה לְפִי חִדּוּשׁ הָרוּחַ וְלֹא לְפִי־ישֶׁן הַכְּתָב׃

7‏ אִם־כֵּן הֲנֹאמַר שֶׁהַתּוֹרָה חֵטְא הִיא חָלִילָה אֶלָּא לֹא יָדַעְתִּי אֶת־הַחֵטְא בִּלְתִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כִּי לֹא־הָיִיתִי יוֹדֵעַ הַחִמּוּד לוּלֵי אָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא תַחְמֹד׃

8‏ וְהַחֵטְא מָצָא לוֹ סִבָּה בַמִּצְוָה לְעוֹרֵר בְּקִרְבִּי כָּל־חִמּוּד כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה הַחֵטְא מֵת הוּא׃

9‏ וַאֲנִי הָיִיתִי חַי מִלְּפָנִים בְּלֹא תוֹרָה וּכְשֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה וַיְחִי הַחֵטְא׃

10‏ וַאֲנִי מַתִּי וְנִמְצָא שֶׁהַמִּצְוָה אֲשֶׁר נִתְּנָה לַחַיִּים הָיְתָה לִּי לַמָּוֶת׃

11‏ כִּי־מָצָא הַחֵטְא סִבָּה בַמִּצְוָה לְהַתְעוֹת אֹתִי וַיְמִיתֵנִי עַל־יָדָהּ׃

12‏ וּבְכֵן הַתּוֹרָה הִיא קְדוֹשָׁה וְהַמִּצְוָה קְדוֹשָׁה וִישָׁרָה וְטוֹבָה׃

13‏ הֲכִי הַטּוֹבָה הָיְתָה־לִּי לַמָּוֶת חָלִילָה אֶלָּא הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה הַחֵטְא בַּהֲבִיאוֹ לִי הַמָּוֶת מִן־הַטּוֹבָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַחֵטְא לַחֲטָאָה יְתֵרָה עַל־יְדֵי הַמִּצְוָה׃

14‏ כִּי יֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה רוּחָנִית וַאֲנִי בָשָׂר וְנִמְכָּר בְּיַד־הַחֵטְא׃

15‏ כִּי אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי פֹעֵל לֹא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנִּי עֹשֶׂה אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי רֹצֶה בּוֹ כִּי אִם־אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי אֹתוֹ אֲנִי עֹשֶׂה׃

16‏ וּבַעֲשׂוֹתִי אֵת אֲשֶׁר לֹא־רָצִיתִי הִנְנִי מוֹדֶה כִּי הַתּוֹרָה טוֹבָה הִיא׃

17‏ וְעַתָּה לֹא־אֲנִי עוֹד הַפֹּעֵל אֹתוֹ כִּי אִם־הַחֵטְא הַשֹּׁכֵן בְּקִרְבִּי׃