Daniel 7:9-12

9חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק (רואה הייתי, והנה הונחו כסאות וְעַתִּיק הַיָּמִים ישב. לבושו היה לבן כשלג ושער ראשו כצמר נקי. כסאו היה כלשונות אש וגלגיליו כאש דולקת.)׃

10נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף (אלפים)* אַלְפִין֙* יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ (רבון)* רִבְבָ֖ן* קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ (נהר אש נמשך ויצא מלפניו. אלף אלפים שרתו אותו וריבוא רבבות עומדים לפניו. בית הדין ישב וספרים נפתחו.)׃

11חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית בֵּאדַ֗יִן מִן־קָל֙ מִלַּיָּ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י קַרְנָ֖א מְמַלֱּלָ֑ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּ֨י קְטִילַ֤ת חֵֽיוְתָא֙ וְהוּבַ֣ד גִּשְׁמַ֔הּ וִיהִיבַ֖ת לִיקֵדַ֥ת אֶשָּֽׁא (רואה הייתי אז, כי בגלל קול הדברים הגדולים שדיברה הקרן נהרגה החיה – ואני רואה הייתי – ונבלתה הושמדה וניתנה לשרפת אש.)׃

12וּשְׁאָר֙ חֵֽיוָתָ֔א הֶעְדִּ֖יו שָׁלְטָנְה֑וֹן וְאַרְכָ֧ה בְחַיִּ֛ין יְהִ֥יבַת לְה֖וֹן עַד־זְמַ֥ן וְעִדָּֽן (ושאר החיות, ממשלתן הוסרה, אבל ארכת חיים ניתנה להן עד זמן ומועד.)׃