Daniel 4:32-34

32וְכָל־(דארי)* דָּיְרֵ֤י* אַרְעָא֙ כְּלָ֣ה חֲשִׁיבִ֔ין וּֽכְמִצְבְּיֵ֗הּ עָבֵד֙ בְּחֵ֣יל שְׁמַיָּ֔א (ודארי)* וְדָיְרֵ֖י* אַרְעָ֑א וְלָ֤א אִיתַי֙ דִּֽי־יְמַחֵ֣א בִידֵ֔הּ וְיֵ֥אמַר לֵ֖הּ מָ֥ה עֲבַֽדְתְּ (אשר למולו כל יושבי ארץ כאפס נחשבים, העושה כרצונו בצבא השמים וביושבי ארץ ואין מי שימחה בידו ויאמר לו: 'מה עשית?')׃

33בֵּהּ־זִמְנָ֞א מַנְדְּעִ֣י ׀ יְת֣וּב עֲלַ֗י וְלִיקַ֨ר מַלְכוּתִ֜י הַדְרִ֤י וְזִוִי֙ יְת֣וּב עֲלַ֔י וְלִ֕י הַדָּֽבְרַ֥י וְרַבְרְבָנַ֖י יְבַע֑וֹן וְעַל־מַלְכוּתִ֣י הָתְקְנַ֔ת וּרְב֥וּ יַתִּירָ֖ה ה֥וּסְפַת לִֽי (אותה שעה שבה דעתי אלי, חזרתי לכבוד מלכותי, הדרי ותפארתי שבו אלי, שרי ונכבדי בקרו אצלי, הושבתי על מלכותי ונוספה לי גדולה יתרה.)׃

34כְּעַ֞ן אֲנָ֣ה נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר מְשַׁבַּ֨ח וּמְרוֹמֵ֤ם וּמְהַדַּר֙ לְמֶ֣לֶךְ שְׁמַיָּ֔א דִּ֤י כָל־מַעֲבָד֨וֹהִי֙ קְשֹׁ֔ט וְאֹרְחָתֵ֖הּ דִּ֑ין וְדִי֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֵוָ֔ה יָכִ֖ל לְהַשְׁפָּלָֽה (ועתה אני נְבוּכַדְנֶצַּר משבח ומרומם ומהדר את מלך השמים, אשר כל מעשיו אמת ודרכיו צדק, ואשר בידו להשפיל גאים.")׃ פ*