Daniel 4:22-27

22וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑יךְ עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּיָא֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ (יגרשוך מקרב בני אדם ועם חית השדה יהיה מגורך. כבקר יאכילוך עשב ומטל השמים תירטב, ושבעה עידנים יעברו עליך, עד שתכיר כי האל העליון שולט בממלכת בני האדם ולאשר חפץ יתננה.)׃

23וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֨וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא (ומה שנאמר, להשאיר את עיקר שורשי האילן, הוא שמלכותך שוב תעמוד לך כאשר תכיר כי בשמים השלטון.)׃

24לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר (עליך)* עֲלָ֔ךְ* (וחטיך)* וַחֲטָאָךְ֙* בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ (לכן, המלך, תמצא נא עצתי חן לפניך. פדה חטאיך בצדקה ועוונותיך בחנינת עניים, כדי שתארך שלוותך.')׃

25כֹּ֣לָּא מְּטָ֔א עַל־נְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּֽא (הכל בא על המלך נְבוּכַדְנֶצַּר.)׃ פ*

26לִקְצָ֥ת יַרְחִ֖ין תְּרֵֽי־עֲשַׂ֑ר עַל־הֵיכַ֧ל מַלְכוּתָ֛א דִּ֥י בָבֶ֖ל מְהַלֵּ֥ךְ הֲוָֽה (מקץ שנים עשר חודשים מהלך היה בעליית היכל המלוכה אשר בבבל.)׃

27עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר הֲלָ֥א דָא־הִ֖יא בָּבֶ֣ל רַבְּתָ֑א דִּֽי־אֲנָ֤ה בֱנַיְתַהּ֙ לְבֵ֣ית מַלְכ֔וּ בִּתְקַ֥ף חִסְנִ֖י וְלִיקָ֥ר הַדְרִֽי (ויען המלך ויאמר: "האין זו בבל הגדולה אשר אני בניתיה להיות בית מלוכה? ברוב כוחי עשיתי זאת ולכבוד תפארתי.)׃