Daniel 4:16-23

16אֱדַ֨יִן דָּֽנִיֵּ֜אל דִּֽי־שְׁמֵ֣הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֗ר אֶשְׁתּוֹמַם֙ כְּשָׁעָ֣ה חֲדָ֔ה וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלֻנֵּ֑הּ עָנֵ֨ה מַלְכָּ֜א וְאָמַ֗ר בֵּלְטְשַׁאצַּר֙ חֶלְמָ֤א וּפִשְׁרֵא֙ אַֽל־יְבַהֲלָ֔ךְ עָנֵ֤ה בֵלְטְשַׁאצַּר֙ וְאָמַ֔ר (מראי)* מָרִ֕י* חֶלְמָ֥א (לשנאיך)* לְשָֽׂנְאָ֖ךְ* וּפִשְׁרֵ֥הּ (לעריך)* לְעָרָֽךְ* (אז השתומם דניאל, אשר שמו היה בֵּלְטְשַׁאצַּר, שעה קלה ומחשבותיו הבהילוהו. ויען המלך ויאמר: 'בֵּלְטְשַׁאצַּר, אל יבהלוך החלום ופתרונו.' ויען בֵּלְטְשַׁאצַּר ויאמר: 'אדוני, יהיה נא החלום על שונאיך ופתרונו על יריביך!)׃

17אִֽילָנָא֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָ דִּ֥י רְבָ֖ה וּתְקִ֑ף וְרוּמֵהּ֙ יִמְטֵ֣א לִשְׁמַיָּ֔א וַחֲזוֹתֵ֖הּ לְכָל־אַרְעָֽא (האילן שראית, שגדל והתחזק, וגבהו הגיע עד השמים והוא נראה בכל הארץ,)׃

18וְעָפְיֵ֤הּ שַׁפִּיר֙ וְאִנְבֵּ֣הּ שַׂגִּ֔יא וּמָז֨וֹן לְכֹ֖לָּא־בֵ֑הּ תְּחֹת֗וֹהִי תְּדוּר֙ חֵיוַ֣ת בָּרָ֔א וּבְעַנְפ֕וֹהִי יִשְׁכְּנָ֖ן צִפֲּרֵ֥י שְׁמַיָּֽא (ועלהו יפה ופריו רב, ומזון לכל היה בו, וחית השדה גרה תחתיו ועוף השמים שכן בענפיו,)׃

19(אנתה)* אַנְתְּ*־ה֣וּא מַלְכָּ֔א דִּ֥י רְבַ֖ית וּתְקֵ֑פְתְּ וּרְבוּתָ֤ךְ רְבָת֙ וּמְטָ֣ת לִשְׁמַיָּ֔א וְשָׁלְטָנָ֖ךְ לְס֥וֹף אַרְעָֽא (אתה הוא, המלך, שגדלת ועצמת וגדולתך רבתה עד שהגיעה לשמים, ושלטונך הגיע עד קצה הארץ.)׃

20וְדִ֣י חֲזָ֣ה מַלְכָּ֡א עִ֣יר וְקַדִּ֣ישׁ נָחִ֣ת ׀ מִן־שְׁמַיָּ֡א וְאָמַר֩ גֹּ֨דּוּ אִֽילָנָ֜א וְחַבְּל֗וּהִי בְּרַ֨ם עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֨וֹהִי֙ בְּאַרְעָ֣א שְׁבֻ֔קוּ וּבֶאֱסוּר֙ דִּֽי־פַרְזֶ֣ל וּנְחָ֔שׁ בְּדִתְאָ֖א דִּ֣י בָרָ֑א וּבְטַ֧ל שְׁמַיָּ֣א יִצְטַבַּ֗ע וְעִם־חֵיוַ֤ת בָּרָא֙ חֲלָקֵ֔הּ עַ֛ד דִּֽי־שִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֥וּן עֲלֽוֹהִי (ואשר ראה המלך מלאך קדוש יורד מן השמים ואומר: "כירתו את האילן והשחיתוהו, אבל את עיקר שורשיו בארץ השאירו כבול באסור ברזל ונחושת בדשא השדה, מטל השמים יירטב ועם חית השדה יהיה חלקו, עד שיעברו עליו שבעה עידנים,")׃

21דְּנָ֥ה פִשְׁרָ֖א מַלְכָּ֑א וּגְזֵרַ֤ת (עליא)* עִלָּאָה֙* הִ֔יא דִּ֥י מְטָ֖ת עַל־(מראי)* מָרִ֥י* מַלְכָּֽא (זה פתרונו, המלך, וגזרת אל עליון היא הבאה על אדוני המלך.)׃

22וְלָ֣ךְ טָֽרְדִ֣ין מִן־אֲנָשָׁ֡א וְעִם־חֵיוַ֣ת בָּרָא֩ לֶהֱוֵ֨ה מְדֹרָ֜ךְ וְעִשְׂבָּ֥א כְתוֹרִ֣ין ׀ לָ֣ךְ יְטַֽעֲמ֗וּן וּמִטַּ֤ל שְׁמַיָּא֙ לָ֣ךְ מְצַבְּעִ֔ין וְשִׁבְעָ֥ה עִדָּנִ֖ין יַחְלְפ֣וּן עֲלָ֑יךְ עַ֣ד דִּֽי־תִנְדַּ֗ע דִּֽי־שַׁלִּ֤יט עִלָּיָא֙ בְּמַלְכ֣וּת אֲנָשָׁ֔א וּלְמַן־דִּ֥י יִצְבֵּ֖א יִתְּנִנַּֽהּ (יגרשוך מקרב בני אדם ועם חית השדה יהיה מגורך. כבקר יאכילוך עשב ומטל השמים תירטב, ושבעה עידנים יעברו עליך, עד שתכיר כי האל העליון שולט בממלכת בני האדם ולאשר חפץ יתננה.)׃

23וְדִ֣י אֲמַ֗רוּ לְמִשְׁבַּ֞ק עִקַּ֤ר שָׁרְשׁ֨וֹהִי֙ דִּ֣י אִֽילָנָ֔א מַלְכוּתָ֖ךְ לָ֣ךְ קַיָּמָ֑ה מִן־דִּ֣י תִנְדַּ֔ע דִּ֥י שַׁלִּטִ֖ן שְׁמַיָּֽא (ומה שנאמר, להשאיר את עיקר שורשי האילן, הוא שמלכותך שוב תעמוד לך כאשר תכיר כי בשמים השלטון.)׃