Daniel 3:8-23

8כָּל־קֳבֵ֤ל דְּנָה֙ בֵּהּ־זִמְנָ֔א קְרִ֖בוּ גֻּבְרִ֣ין כַּשְׂדָּאִ֑ין וַאֲכַ֥לוּ קַרְצֵיה֖וֹן דִּ֥י יְהוּדָיֵֽא (אבל בזמן ההוא נגשו אנשים כשדים והלשינו על היהודים.)׃

9עֲנוֹ֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לִנְבוּכַדְנֶצַּ֖ר מַלְכָּ֑א מַלְכָּ֖א לְעָלְמִ֥ין חֱיִֽי (ויענו ויאמרו למלך נְבוּכַדְנֶצַּר: "המלך לעולם יחיה!)׃

10(אנתה)* אַ֣נְתְּ* מַלְכָּא֮ שָׂ֣מְתָּ טְּעֵם֒ דִּ֣י כָל־אֱנָ֡שׁ דִּֽי־יִשְׁמַ֡ע קָ֣ל קַרְנָ֣א מַ֠שְׁרֹקִיתָא (קיתרס)* קַתְר֨וֹס* שַׂבְּכָ֤א פְסַנְתֵּרִין֙ (וסיפניה)* וְסוּפֹּ֣נְיָ֔ה* וְכֹ֖ל זְנֵ֣י זְמָרָ֑א יִפֵּ֥ל וְיִסְגֻּ֖ד לְצֶ֥לֶם דַּהֲבָֽא (אתה המלך צוית שכל איש השומע את קול הקרן, האבוב, הקתרוס, הפסנתרין, חמת החלילים ושאר כלי הנגינה יפול אפים ארצה וישתחווה לצלם הזהב.)׃

11וּמַן־דִּי־לָ֥א יִפֵּ֖ל וְיִסְגֻּ֑ד יִתְרְמֵ֕א לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא (ומי שלא יפול אפים ארצה ולא ישתחווה, יושלך לתוך כבשן אש בוערת.)׃

12אִיתַ֞י גֻּבְרִ֣ין יְהוּדָאיִ֗ן דִּֽי־מַנִּ֤יתָ יָתְהוֹן֙ עַל־עֲבִידַת֙ מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ לָא־שָׂ֨מֽוּ (עליך)* עֲלָ֤ךְ* מַלְכָּא֙ טְעֵ֔ם (לאלהיך)* לֵֽאלָהָךְ֙* לָ֣א פָלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א סָגְדִֽין (ישנם אנשים יהודים אשר מנית על פקודת מדינת בבל, הרי הם שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, ואנשים אלה אינם שמים לב אליך, המלך. את אלוהיך לא יעבודו ולצלם הזהב אשר הֲקִימוׂתָ לא ישתחוו.")׃ ס*

13בֵּאדַ֤יִן נְבוּכַדְנֶצַּר֙ בִּרְגַ֣ז וַחֲמָ֔ה אֲמַר֙ לְהַיְתָיָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ בֵּאדַ֨יִן֙ גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ הֵיתָ֖יוּ קֳדָ֥ם מַלְכָּֽא (אז ציוה נְבוּכַדְנֶצַּר ברוגז ובחמה להביא את שַׁדְרַךְ, את מֵישַׁךְ ואת עֲבֵד נְגוֹ, ויובאו האנשים האלה בפני המלך.)׃

14עָנֵ֤ה נְבֻֽכַדְנֶצַּר֙ וְאָמַ֣ר לְה֔וֹן הַצְדָּ֕א שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לֵֽאלָהַ֗י לָ֤א אִֽיתֵיכוֹן֙ פָּֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימֶת לָ֥א סָֽגְדִֽין (ויען נְבוּכַדְנֶצַּר ויאמר להם: "האמת הדבר, שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, כי את אלוהי אינכם עובדים ולצלם הזהב שהקימותי אינכם משתחווים?)׃

15כְּעַ֞ן הֵ֧ן אִֽיתֵיכ֣וֹן עֲתִידִ֗ין דִּ֣י בְעִדָּנָ֡א דִּֽי־תִשְׁמְע֡וּן קָ֣ל קַרְנָ֣א מַשְׁרוֹקִיתָ֣א (קיתרס)* קַתְר֣וֹס* שַׂבְּכָ֡א פְּסַנְתֵּרִין֩ וְסוּמְפֹּ֨נְיָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ זְנֵ֣י זְמָרָ֗א תִּפְּל֣וּן וְתִסְגְּדוּן֮ לְצַלְמָ֣א דִֽי־עַבְדֵת֒ וְהֵן֙ לָ֣א תִסְגְּד֔וּן בַּהּ־שַׁעֲתָ֣ה תִתְרְמ֔וֹן לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּ֑א וּמַן־ה֣וּא אֱלָ֔הּ דֵּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן מִן־יְדָֽי (ועתה, אם נכונים אתם לנפול אפים ארצה ולהשתחוות לצלם שעשיתי, כאשר תשמעו את קול הקרן, האבוב, הקתרוס, הנבל, הפסנתרין, וחמת החלילים ושאר כלי הנגינה, מה טוב. ואם לא תשתחוו, תושלכו לתוך כבשן אש בוערת, ומי האל שיצילכם מידי?")׃

16עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָה עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ (ויענו שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויאמרו אל המלך נְבוּכַדְנֶצַּר: "אל לנו להשיב לך דבר על כך,)׃

17הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֨נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב (כי הרי אלהינו, אשר אותו אנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך הוא יציל אותנו, המלך.)׃

18וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י (לאלהיך)* לֵֽאלָהָךְ֙* לָא־(איתינא)* אִיתַ֣נָא* פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד (וגם אם לא יעשה זאת, דע לך, המלך, כי את אלוהיך לא נעבוד ולצלם הזהב שהקימות לא נשתחווה.")׃ ס*

19בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֨וֹהִי֙ (אשתנו)* אֶשְׁתַּנִּ֔י* עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ (אז התמלא נְבוּכַדְנֶצַּר חמה ויתעותו פניו בכעסו על שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, ויען ויאמר להסיק את הכבשן שבעת מונים.)׃

20וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֨יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא (ולגברים גבורי חיל בצבאו ציוה לכפות את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ולהשליכם לתוך כבשן האש הבוערת.)׃

21בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֨תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ (פטישיהון)* פַּטְּשֵׁיה֔וֹן* וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא (אז נכפתו האנשים האלה במעיליהם, במכנסיהם, בכומתותיהם ובשאר לבושם ויושלכו לתוך כבשן האש הבוערת.)׃

22כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֨קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא (מאחר שפקודת המלך היתה אכזרית והכבשן הוסק יתר על המידה, המיתה לשון האש את האנשים שהעלו את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לכבשן.)׃

23וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין (ואילו שלושת האנשים האלה, שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, נפלו לתוך כבשן האש הבוערת כשהם כפותים.)׃ פ*