Daniel 3:16-30

16עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָה עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָבוּתָֽךְ (ויענו שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ויאמרו אל המלך נְבוּכַדְנֶצַּר: "אל לנו להשיב לך דבר על כך,)׃

17הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֨נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב (כי הרי אלהינו, אשר אותו אנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך הוא יציל אותנו, המלך.)׃

18וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י (לאלהיך)* לֵֽאלָהָךְ֙* לָא־(איתינא)* אִיתַ֣נָא* פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד (וגם אם לא יעשה זאת, דע לך, המלך, כי את אלוהיך לא נעבוד ולצלם הזהב שהקימות לא נשתחווה.")׃ ס*

19בֵּאדַ֨יִן נְבוּכַדְנֶצַּ֜ר הִתְמְלִ֣י חֱמָ֗א וּצְלֵ֤ם אַנְפּ֨וֹהִי֙ (אשתנו)* אֶשְׁתַּנִּ֔י* עַל־שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ עָנֵ֤ה וְאָמַר֙ לְמֵזֵ֣א לְאַתּוּנָ֔א חַ֨ד־שִׁבְעָ֔ה עַ֛ל דִּ֥י חֲזֵ֖ה לְמֵזְיֵֽהּ (אז התמלא נְבוּכַדְנֶצַּר חמה ויתעותו פניו בכעסו על שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, ויען ויאמר להסיק את הכבשן שבעת מונים.)׃

20וּלְגֻבְרִ֤ין גִּבָּֽרֵי־חַ֨יִל֙ דִּ֣י בְחַיְלֵ֔הּ אֲמַר֙ לְכַפָּתָ֔ה לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ לְמִרְמֵ֕א לְאַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא (ולגברים גבורי חיל בצבאו ציוה לכפות את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ ולהשליכם לתוך כבשן האש הבוערת.)׃

21בֵּאדַ֜יִן גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ כְּפִ֨תוּ֙ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן֙ (פטישיהון)* פַּטְּשֵׁיה֔וֹן* וְכַרְבְּלָתְה֖וֹן וּלְבֻשֵׁיה֑וֹן וּרְמִ֕יו לְגֽוֹא־אַתּ֥וּן נוּרָ֖א יָקִֽדְתָּֽא (אז נכפתו האנשים האלה במעיליהם, במכנסיהם, בכומתותיהם ובשאר לבושם ויושלכו לתוך כבשן האש הבוערת.)׃

22כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה מִן־דִּ֞י מִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ מַחְצְפָ֔ה וְאַתּוּנָ֖א אֵזֵ֣ה יַתִּ֑ירָא גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֗ךְ דִּ֤י הַסִּ֨קוּ֙ לְשַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ קַטִּ֣ל הִמּ֔וֹן שְׁבִיבָ֖א דִּ֥י נוּרָֽא (מאחר שפקודת המלך היתה אכזרית והכבשן הוסק יתר על המידה, המיתה לשון האש את האנשים שהעלו את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לכבשן.)׃

23וְגֻבְרַיָּ֤א אִלֵּךְ֙ תְּלָ֣תֵּה֔וֹן שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ נְפַ֛לוּ לְגֽוֹא־אַתּוּן־נוּרָ֥א יָֽקִדְתָּ֖א מְכַפְּתִֽין (ואילו שלושת האנשים האלה, שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, נפלו לתוך כבשן האש הבוערת כשהם כפותים.)׃ פ*

24אֱדַ֨יִן֙ נְבוּכַדְנֶצַּ֣ר מַלְכָּ֔א תְּוַ֖הּ וְקָ֣ם בְּהִתְבְּהָלָ֑ה עָנֵ֨ה וְאָמַ֜ר לְהַדָּֽבְר֗וֹהִי הֲלָא֩ גֻבְרִ֨ין תְּלָתָ֜א רְמֵ֤ינָא לְגוֹא־נוּרָא֙ מְכַפְּתִ֔ין עָנַ֤יִן וְאָמְרִין֙ לְמַלְכָּ֔א יַצִּיבָ֖א מַלְכָּֽא (אז תמה המלך נְבוּכַדְנֶצַּר ויקם בבהלה ויען ויאמר לשריו: "הלא שלושה אנשים השלכנו לתוך כבשן האש כשהם כפותים?" ויענו ויאמרו למלך: "נכון הדבר, המלך.")׃

25עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר הָֽא־אֲנָ֨ה חָזֵ֜ה גֻּבְרִ֣ין אַרְבְּעָ֗ה שְׁרַ֨יִן֙ מַהְלְכִ֣ין בְּגֽוֹא־נוּרָ֔א וַחֲבָ֖ל לָא־אִיתַ֣י בְּה֑וֹן וְרֵוֵהּ֙ דִּ֣י (רביעיא)* רְֽבִיעָאָ֔ה* דָּמֵ֖ה לְבַר־אֱלָהִֽין (ויען המלך ויאמר: "והרי רואה אני ארבעה המהלכים חופשים בתוך האש ואין בהם כל חבלה, ומראה הרביעי כמראה בן אלוהים.")׃ ס*

26בֵּאדַ֜יִן קְרֵ֣ב נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר לִתְרַע֮ אַתּ֣וּן נוּרָ֣א יָקִֽדְתָּא֒ עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר שַׁדְרַ֨ךְ מֵישַׁ֧ךְ וַעֲבֵד־נְג֛וֹ עַבְד֛וֹהִי דִּֽי־אֱלָהָ֥א (עליא)* עִלָּאָ֖ה* פֻּ֣קוּ וֶאֱת֑וֹ בֵּאדַ֣יִן נָֽפְקִ֗ין שַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ מִן־גּ֥וֹא נוּרָֽא (אז ניגש נְבוּכַדְנֶצַּר אל פתח כבשן האש הבוערת ויען ויאמר: "שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עבדי האל העליון, צאו ובואו." ויצאו אז שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מתוך האש.)׃

27וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א סִגְנַיָּ֣א וּפַחֲוָתָא֮ וְהַדָּבְרֵ֣י מַלְכָּא֒ חָזַ֣יִן לְגֻבְרַיָּ֣א אִלֵּ֡ךְ דִּי֩ לָֽא־שְׁלֵ֨ט נוּרָ֜א בְּגֶשְׁמְה֗וֹן וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ וְסָרְבָּלֵיה֖וֹן לָ֣א שְׁנ֑וֹ וְרֵ֣יחַ נ֔וּר לָ֥א עֲדָ֖ת בְּהֽוֹן (ויתאספו הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הסגנים והמושלים ויועצי המלך ויראו כי לא שלטה האש בגופם של האנשים האלה. שער ראשם לא נחרך, מראה מעיליהם לא השתנה וריח אש לא עבר בהם.)׃

28עָנֵ֨ה נְבֽוּכַדְנֶצַּ֜ר וְאָמַ֗ר בְּרִ֤יךְ אֱלָהֲהוֹן֙ דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ דִּֽי־שְׁלַ֤ח מַלְאֲכֵהּ֙ וְשֵׁיזִ֣ב לְעַבְד֔וֹהִי דִּ֥י הִתְרְחִ֖צוּ עֲל֑וֹהִי וּמִלַּ֤ת מַלְכָּא֙ שַׁנִּ֔יו וִיהַ֣בוּ (גשמיהון)* גֶשְׁמְה֗וֹן* דִּ֠י לָֽא־יִפְלְח֤וּן וְלָֽא־יִסְגְּדוּן֙ לְכָל־אֱלָ֔הּ לָהֵ֖ן לֵאלָֽהֲהֽוֹן (ויען נְבוּכַדְנֶצַּר ויאמר: "ברוך אלוהי שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, ששלח את מלאכו והציל את עבדיו, אשר בטחו בו ועברו על פקודת המלך והקריבו את גופם, למען לא יעבדו ולא ישתחוו לכל אל אחר, אלא לאלוהיהם בלבד)׃

29וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֤ר (שלה)* שָׁלוּ֙* עַ֣ל אֱלָהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַעֲבֵ֣ד נְג֔וֹא הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֤א אִיתַי֙ אֱלָ֣ה אָחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה (וממני יצאה הפקודה, שבן כל עם, אומה ולשון שיאמר דבר נאצה על אלוהי שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ יחתך לאיברים וביתו יושם לאשפה, יען כי אין אל אחר היכול להציל כמוהו.")׃

30בֵּאדַ֣יִן מַלְכָּ֗א הַצְלַ֛ח לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֛ךְ וַעֲבֵ֥ד נְג֖וֹ בִּמְדִינַ֥ת בָּבֶֽל (וייגדל אז המלך את שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ במדינת בבל.)׃ פ*