Daniel 2:21-38

21וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֤א עִדָּנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֤ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָדְעֵ֥י בִינָֽה (הוא משנה את העיתים ואת הזמנים, מעביר מלכים ומקים מלכים, נותן חכמה לחכמים ודעת ליודעי בינה.)׃

22ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַחֲשׁוֹכָ֔א (ונהירא)* וּנְהוֹרָ֖א* עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא (הוא מגלה עמוקות וצפונות, הוא יודע את אשר בחושך והאור שוכן עמו.)׃

23לָ֣ךְ ׀ אֱלָ֣הּ אֲבָהָתִ֗י מְהוֹדֵ֤א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֤ן הֽוֹדַעְתַּ֨נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הוֹדַעְתֶּֽנָא (לך, אלוהי אבותי, אני מודה ואותך אני משבח על שנתת לי חכמה וגבורה, ועתה גם גילית לי מה שביקשנו ממך. את דבר המלך הודעת לנו.")׃

24כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּ֚י מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל ׀ וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֤י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הַעֵ֨לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא (אחר הדברים האלה נכנס דניאל אל אַרְיֹוךְ, אשר המלך מינהו להמית את חכמי בבל. ויאמר לו: "אל תמית את חכמי בבל. הביאני לפני המלך ואודיע למלך את פתרון חלומו.")׃ ס*

25אֱדַ֤יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ דִּֽי־הַשְׁכַּ֤חַת גְּבַר֙ מִן־בְּנֵ֤י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע (נחפז אַרְיֹוךְ להכניס את דניאל לפני המלך ויאמר לו: מצאתי איש מבני גלות יהודה שיגלה למלך את פתרון חלומו.)׃

26עָנֵ֤ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר (האיתיך)* הַֽאִיתָ֣ךְ* כָּהֵ֗ל לְהוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ (ויען המלך ויאמר לדניאל, אשר שמו היה בֵּלְטְשַׁאצַּר: "האם יכול אתה לגלות לי את החלום שראיתי ואת פתרונו?")׃

27עָנֵ֧ה דָנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָה֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּזְרִ֔ין יָכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא (ויען דניאל לפני המלך ויאמר: "הסוד שהמלך שואל עליו, חכמים, אשפים, חרטומים וקוסמים אינם יכולים להגידו למלך,)׃

28בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֤הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א בְּאַחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא (אך יש אלוהים בשמים המגלה סודות, והוא הודיע למלך נְבֽוּכַדְנֶצַּר את אשר יהיה באחרית הימים. זה חלומך ואלה חזיונות ראשך על משכבך.)׃ פ*

29אַ֣נְתְּה מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶהֱוֵ֖א אַחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָזַיָּ֛א הוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶהֱוֵֽא (אתה המלך, בהיותך על משכבך עלו בלבך מחשבות על העתיד, ומגלה הסודות הודיעך את אשר יהיה.)׃

30וַאֲנָ֗ה לָ֤א בְחָכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כָּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֤י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדַּֽע (ואני, סוד זה נגלה לי לא בחכמה שיש בי מעל לכל חי, אלא כדי שהפתרון ייודע למלך ולמען תבין את רעיונות לבך.)׃

31אַ֣נְתְּה מַלְכָּ֗א חָזֵ֤ה הֲוַ֨יְתָ֙ וַאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִּכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל (אתה המלך ראית, והנה צלם אחד גדול, צלם ענק אשר זהרו חזק מאוד, עמד לפניך ומראהו היה נורא.)׃

32ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסַ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ (ראש הצלם זהב טהור, חזהו וזרועותיו כסף, בטנו וירכיו נחושת.)׃

33שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי (מנהון)* מִנְּהֵין֙* דִּ֣י פַרְזֶ֔ל (ומנהון)* וּמִנְּהֵ֖ין* דִּ֥י חֲסַֽף (שוקיו ברזל ורגליו חלקן ברזל וחלקן חרס.)׃

34חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֨בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן (וראית אבן שנעקרה שלא ביד אדם, פגעה ברגלי הצלם, העשויות ברזל וחרס, וכתשה אותן לעפר.)׃

35בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכָל־אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א ׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥ת כָּל־אַרְעָֽא (ואז נופצו יחד הברזל והחרס, הנחושת, הכסף והזהב והיו כמוץ הגרנות בקיץ. הרוח נשאה אותם ולא נשאר מהם כל זכר. והאבן שפגעה בצלם היתה להר גדול שמילא את כל הארץ.)׃

36דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא (זה החלום, ועתה נאמר את פתרונו לפני המלך.)׃

37אַ֣נְתְּה מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּ֚י אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתָקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב־לָֽךְ (אתה המלך, מלך המלכים, אשר אלוהי השמים נתן לך את המלכות, את החוסן, את הכוח ואת הכבוד)׃

38וּבְכָל־דִּ֣י (דארין)* דָֽיְרִ֣ין* בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁא חֵיוַ֨ת בָּרָ֤א וְעוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכָלְּה֑וֹן אַנְתְּה־ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַהֲבָֽא (ונתן בידך כל אשר בארץ, את בני האדם, את חיות השדה ואת עוף השמים, והשליטך על כולם. אתה הוא ראש הזהב.)׃